לעיתים קורה שאנו מוצאים את עצמינו מחוברים בעבותות לאדם אחר ומרגישים שאיננו יכולים בלעדיו, עד לכדי התמכרות לכל מה שקשור אליו, ואפילו נדמה לנו שאנו חשים כלפיו אהבה עצומה. נהיה מוכנים לותר על רצונותינו, על מעשים שאנו עצמנו היינו רוצים לעשות, ונאפשר בחוסר מודעות שישלטו באישיותנו רק שלא נאבד את החיבור לאותה דמות שחשובה לנו ומשפיעה עלינו כל כך.
בנוסף, יתכן ולא נרגיש סיפוק מקיום הבקשה עצמה, אלא הפיצוי שיביא לסיפוק במצב זה הוא עצם הקשר עם אותו אדם.
תיתכן תלות כזו בהורה, מורה, חברה, בן זוג, ילדים או כל דמות אחרת (גם אם אינה כבר בין החיים).
לעיתים, אותו זולת עלול להשתמש בקשר זה באופן שלילי ולנסות לסחוט אותנו רגשית, ומבלי לרצות באמת נעמוד כמעט בכל בקשה.

תלות רגשית מהווה אחד ממיצרי הנפש החוסמים והמשמעותיים ביותר ועלולים להרחיק אותנו מעצמנו ומהבורא. כמטפלת רגשית יוצא לי לפגוש תלות כזו או אחרת ברוב המקרים בהם טיפלתי. זוהי ה"אחות התאומה" של דפוס הריצוי.

תלות בזולת אינה מעודדת צמיחה. זהו הרגל שטבוע עמוק כל כך, ואולי אף עבר אלינו מהורינו. מקורו באותו צורך ילדותי שהגיע כתוצאה של חוויה שלילית שחוויתי בילדותי כששם אולי הייתי לבד ואולי לא הרגשתי אהוב, או שהורגלתי להיתלות על דמות במקום בו גדלתי. דפוס זה נשאר גם בבגרות, ולכן אני מרגיש שאני חייב להיתלות בזולת, כדי לקבל אישורים וביטחון על כל פעולה שאני עושה ולא מצליח להתקדם מבלי לקבל חיזוק ואישור מהסביבה.

כאמור, תלות רגשית איננה אהבת אמת. היא מגיעה מהפחד שמא לא יאהבו אותי או מהחשש ש'אני לא שווה', שאולי ארגיש בודד ולא יעמדו לצידי. מחששות כמו 'הורי ימשיכו לאהוב אותי גם אם אכזבתי אותם'? 'ילדי יכבד אותי'? 'חברי יחשוב עלי ויזמין אותי'? 'מה אימי תגיד על חינוך ילדיי'? אני זקוק לאישורים תמידיים מהדמות לה אני סוגד, מאהבה או מפחד, שאני אכן אהוב, שווה ומוצלח.
בשל כך, עלולים להגיע למצב בו העולם הרגשי יכול להיחסם, מכיון שאינני סומך על עצמי ואיני יכול להתנהל לבד מתוך בטחון, כי אני מרגיש תלוי בסובבים אותי ולכן אינני יכול להרגיש.
אני חי דרך אנשים אחרים…!
לפיכך, התחושה שיכולה להתפתח הינה של חוסר מימוש עצמי, החמצה, בושה, דאגה, בלבול, חוסר החלטיות, לחצים, מחנק עד כדי חוסר תפקוד ועוד. זהו משא כבד של סבל אותו אנו סוחבים עלינו.

חשוב לדעת, שגם אם הפסקנו את התלות באותו אדם עליו נתלינו עד כה, התלות יכולה לעבור למישהו או משהו אחר בבחינת תלות מתחלפת בתלות, כי שורשה פחד. לכן חשוב ביותר ל'הכות' בשורש זה.

"אסור לנו להתפשר על ערכינו ואמות-המידה שלנו משום שאנו מפחדים מהאופן שבו יראו אותנו אחרים" אומר הרבי מלובביץ'.

הדרך היחידה להשתחרר מתלות מעיקה זו, היא להיגמל מהפחדים הילדותיים שלנו ולהיתלות אך ורק בבורא שבורא אותנו בכל רגע ורגע, זן ודואג לנו. רק אז נוכל לפעול מתוך רגש ביטחון מתוקן ולהיות מי שאני באמת – מי שאולי שלא הכרתי מעולם.