במסגרת עבודתי כמטפלת רגשית, אני נפגשת עם לא מעט אנשים בשכבות גיל שונות, גברים ונשים, בני נוער וילדים הסובלים מפחדים רבים, שונים ומגוונים. הפחדים מורגשים אצל כל אדם בצורה אחרת ו'מתקיפים' בזמנים שונים. ויותר מכך, פעמים רבות פחדים אלו מפריעים לזרימת החיים, פוגעים בתפקוד היומיומי, מחלישים אותנו, והגרוע מכל גורמים לנו לחוות את המציאות בצורה מאיימת, שלילית וקודרת. מהו המקור לפחדים הללו? רוב הפחדים מגיעים כתוצאה של חוויה שלילית אחת או יותר שנחוו עוד משחר ילדותינו. אז, אותה חוויה שלילית או טראומתית הותירה חותם בל יימחה בתת המודע (הנמצא ברובד התחתון של המוח) ומאז לא מניחה לנו וטורדת את שלוות נפשנו. במצב מתוקן, פעוט בגיל הרך זקוק לתנאים אופטימליים בכדי להתפתח נכון, על מנת להיות שמח וחיוני, לחיות ולהתנהל מתוך תחושת ביטחון. כמו-כן, זקוק הוא להורים בריאים בנפשם ובגופם המנהלים בית יציב, שלו ורגוע. האב, המשמש כדמות הגברית בבית אמור לשדר ביטחון ויציבות לבני משפחתו, ואילו מתפקידה של האם, הדמות הנשית, לספק חום, אהבה, הבנה והכלה. ויחדיו הם אמורים להתנהל מתוך אהבה ושלום. במצב אידיאלי זה, הילד ירגיש נינוח בביתו, הדימוי העצמי שלו יהיה חיובי ובריא, הוא ימצא את מקומו וירגיש שלם, שלו, רגוע ובטוח בבית ובחוץ, כך שגם 'רוח' חזקה ביותר לא תעקור אותו משורשיו והוא לא יחוש שינוי בהרגשת הביטחון והעמידות שלו מול מצבים ושינויים שיזמנו לו החיים. כאשר יתקל במהלך חייו בניסיונות שונים, הזיכרון החיובי של בית הוריו יעניק לו כח ועוצמה לעמוד בהם בגבורה ולא לפחד. כאותו ניסיון בו עמד יוסף הצדיק כשראה את "דמות דיוקנו של אביו"
וניצל מהחטא ברגע אחד (ובשל כך קרוי "הצדיק").
אולם, מבנה מושלם שכזה לא תמיד בנמצא. כתוצאה מקשיי החיים אותם חוו הורינו ואולי אף הוריהם בגלות הקשה, כעולים חדשים בקשיים של עוני ומחסור, ויותר מכך, יכול ואף אנו עצמינו חווינו חוויה של אובדן אדם יקר, יתמות, גירושין, אפליה, מתיחות בין הורים וכיוצ"ב. מצבים מעין אלו גורמים לתחושות של חוסר יציבות, פחדים, חרדות, חששות, חוסר ביטחון ועוד. מאידך, ייתכן כי הילדות נחוותה אצלנו כתקופה חיובית בה לא חסר לנו מאומה. הרגשנו עטופים, מוגנים, בטוחים ולכאורה, "עשירים" רגשית. תחושות שהובילו אותנו להרגשה של "אנחנו הכי טובים" "הכי יפים" "יודעים טוב מכולם" ו"הכי מושלמים"… או אז מתפתחת תחושת יהירות וגאווה שמקורה הוא פיצוי של חסך הנובע מפחד. כל זה 'נצרב' באיזור תת-המודע ועובר מדור לדור, ובהשפעת כל זה התעצב הדימוי העצמי של אישיותינו.
כאמור, אנשים רבים בדורנו מתמודדים עם פחדים רבים וחרדות ה'מולידים' תסמינים בכדי ל'שרוד' ב'ים החיים' שלעיתים אף נראים כסוערים ומאיימים. כבר בהיותנו ילדים חיקינו ופיתחנו דפוסי התנהגויות. לרוב, העתקנו אותם מבית הורינו, או במקום אחר בו גדלנו. דפוסים אלו מהווים מנגנוני – הגנה כדי להתמודד ולשרוד.
מנגנוני ההגנה השכיחים יכולים להתבטא בהתנהגות סימפטומטית של תלות-רגשית בזולת, חוסר ביטחון, דימוי עצמי שלילי, כעסים, שתלטנות, גאוותנות, רגשי נחיתות, חרדתיות עד כדי כפייתיות, ואכילה רגשית לסוגיה כמו הרעבה עצמית (אנורקסיה) או אכילת יתר ללא שליטה (בולמיה) ועוד.
מוצאים אנו את עצמינו פעמים רבות בתסבוכים לא קלים. אך, לאמיתו של דבר זה לא באמת מי שאנחנו. זה משהו או מישהו או אפילו כח אחר שמשתלט עלינו, סוחט אותנו ולא נותן לנו מנוח.

זה יכול להיות אחד ההורים, דודים, מורים או כל דמות אחרת שהשפיעה עלינו ונכווינו ממנה. המציאות הנכונה היא שזו לא מי שאני באמת! זוהי ה'מסיכה' המדברת מגרוני. להיות כמו הבת של המשפחה ההיא…כמו הבן של השכן ההוא… ומה יחשבו עלי…. ובעצם, מי אני באמת?! וכאן, הפחד והתסכול משגשגים באפילה עד לכדי דכאון ומדחי אל דחי, ר"ל.
הפתרון לכך הוא לנסות להגיע למקום השלם בתוכי. לחיות במצב של שלמות עצמית ע"י גילוי ה'אני האמיתי', להיות חופשי מהכוח המעיק והמשתלט של הפחד. וכך לנהל חיים שמחים ומשמעותיים, כפי צוואתו של ר' אליעזר לבנו הבעש"ט הקדוש: "בני ! אל תירא מאף אחד ומשום דבר שבעולם רק מהקב"ה."
לשם כך, חשוב להיוועץ באנשי מקצוע ולפנות בעת הצורך לטיפול רגשי מקצועי בכדי לתת מענה לקשיים ולהפסיק לסבול. וחלילה לנו מלהתייאש ולומר "זהו, אין יותר מה לעשות". תמיד יש מה לעשות ולשפר. כמו שאמר הרבי הריי"צ "אין דבר אבוד- ותמיד אפשר לתקן" ובעצם, באנו חסרים לעולם בכדי לתקן.
החיים שה' נתן לנו טובים ומאירים ואם ניטיב להסתכל בעיניים פקוחות נגלה ונרגיש זאת.